מדינת ישראל היא מדינה מפגרת בכל הקשור למינהל ספורטיווי ומימונו. יהיה נזק בלתי הפיך אם הציבור הישראלי והשלטון שלו יקשו על השתלבות בעלי הון לספורט רק בגלל מוצאם והרכילות בעניין האופן בו צברו את הונם
ההיסטוריה כבר כאן - ארקדי גאיידמק מוביל את המהלך האיכותי ביותר בספורט הישראלי. 89 מיליארדרים יוצאי ברית המועצות מופיעים ברשימת ה-500 של המגזין פורבס. על פי הערכות מבוססות מחצית מהם יהודים, או עם זיקה ליהדות
באמצעות קשרי דם או קשרי חיתון. חובה להיות מציאותיים, לא כולם יעשו עליה לישראל וירכשו מיד מועדון, אבל אם בשנתיים הקרובות זה יקרה לעשרה, אז יש תקווה לספורט הישראלי.
המכשול העיקרי הוא תדמיתי. הציבור הישראלי לא יודע איך לעכל מתעשרים
מהירים מדי, בעיקר יוצאי מעצמה שעד לפני 15 שנה אסרה בחוק על אזרחיה כל
סוג של יוזמה אישית בדרך אל העושר. אבל הכסף של האוליגרכים הוא כבר
מציאות מקובלת בשווקים הבינלאומיים, ונשאלת השאלה מדוע שיושקע בספורט
בטורקיה, יוון וקפריסין ורק לא בישראל.
ספורט מקצועני הוא עסק יקר ומשולל כמעט כל אפשרות לרווח ישיר. לבעלי
מועדונים יש רווחים עקיפים שנוצרים באמצעות הקשרים בחוג המיוחס ובעיקר
בזכות הקירבה לשלטון. הקשר 'הון שלטון' הוא מסוכן לכל דמוקרטיה, אך נוצר
הרושם שדווקא כאשר מדובר ביוצאי ברית המועצות הציבור מתרעם על כך יותר.
משה דיין ז"ל היה ידיד המחלקה של מכבי תל אביב בכדורסל, שרי ממשלה נהנים
עדיין להסתופף ביציעיה של מכבי בכדורסל ובכדורגל. נכון, נגד ארקדי גאידמק
מתנהלת חקירה פלילית בשתי מדינות, ויש יותר מהסתברות הגיונית לחשוד
בסיבות שהביאו אותו למסע בזבוזים מרתק. אבל גם נגד השר צחי הנגבי מתנהלת
חקירה, ואף אחד לא שואל מדוע הוא הולך לראות כדורגל וכדורסל, כאוהד מכבי
תל אביב ואם היה מתבקש לסייע למועדון כיצד היה נוהג כחבר בממשלה.
עובדתית מכבי תל אביב בכדורסל נהנתה ועדיין נהנית מקשר של ארבעה עשורים
עם הממשל: תמיכה נאה של רשות השידור הממלכתית, מימון אבטחת הפיינל-פור
בתל אביב, חסות מסחרית של המוביל הלאומי ועוד. יעקב שחר ולוני הרציקוביץ'
היו אנשי עסקים עלומים לפני כניסתם לספורט. היום הם 'פרסונה גראטה' בעולם
העסקי ובחוג הפוליטי. חברי ועדת הכלכלה בכנסת שומעים אותם ומנסים
להענות למצוקותיהם. אף אחד לא ביקר את המהלכים האלו, הם התקבלו
בטבעיות.
במעצמות ספורט ידע המימשל כיצד לרתום מיליארדרים לסיוע לקהילה. ב-1988
היה הועד האולימפי האמריקאי קרוב לפשיטת רגל, והוא התקשה לממן את הכנות
המשלחת האמריקאית למשחקי החורף בקלגרי. נשיאות הועד מינתה את ג'ורג'
סטיינברנר, טייקון ספנות מטאמפה ובעליה של ניו יורק ינקי'ס, כסגן נשיא הועד
האולימפי. שנה לפני כן הורשע סטיינברנר בעבירות מס ואף הושעה מניהול
המועדון שבבעלותו. המימשל האמריקאי בראשות הנשיא המנוח, רונאלד רייגן,
אירגן חנינה לג'ורג' שמצידו התחייב לאסוף כסף אצל חבריו כדי לשלוח משלחת
אולימפית ראויה.
דוגמאות נוספות לא חסרות, אם כי אין כאן המלצה לחון כל מיליונר/מיליארדר
שסרח ו/או חשוד בעבירות כלשהן, בתנאי שיתמוך בספורט. ההיפך הוא הנכון
חובה להקשיח את התקנות והחוקים ולנקוט בכל דרך אפשרית כדי לבדוק את
מקורות המימון. אבל יהיה כאן נזק בלתי הפיך אם הציבור הישראלי והשלטון שלו
יקשו על השתלבות בעלי הון לספורט רק בגלל מוצאם, קשריהם והרכילות הרווחת
בענין האופן בו צברו את הונם.
מדינת ישראל היא מדינה מפגרת בכל הקשור למינהל ספורטיווי ומימונו.
המשאבים כאן דלים, אם כי מאות מיליוני שקלים בשנה מבוזבזים כאן על מנגנון
עסקני רקוב. הבעלים החדשים לא זקוקים לכספי המדינה, כי כסף יש להם
מספיק. הם רק רוצים לעבוד בשקט.
תתכן אפשרות שבעוד שנתיים-שלוש, יבינו האוליגרכים שכדי להשפיע צריך לכהן
בהנהגת המוסדות והאיגודים: ועד אולימפי, התאחדות לכדורגל ואיגוד הכדורסל.
מי היה מתנגד שאת ורשביאק, מנחם ואולמרט, יחליפו גאידמק, לבייב, נבזלין, או
נציגים מטעמם. הרבה בושות ייחסכו לנו אם תוחלף העסקונה באנשי עסקים,
ויפה שעה אחת קודם.
הוסף תגובה