ג'ובאני רוסו

לאחר כמה שנים וזכייה בגביע המדינה, עבר גוטמן לקבוצת הפועל חיפה, זמן קצר לאחר מכן עבר רוסו אחריו. שניהם הביאו לקבוצה בשנת 1999 את האליפות היחידה בתולדותיה. לאחר כשנתיים בקבוצה עבר גוטמן לקבוצת בית"ר ירושלים, ושוב, עבר רוסו אחריו. אחרי עונה בלתי מוצלחת בבית"ר, בחר רוסו לעבור לקבוצה שבעבר אוהדיה קיללו אותו - מכבי חיפה.

רוסו נקלט יפה בקבוצה ושיתף פעולה עם יוסי בניון ואיגביני יעקובו. לאחר שהאחרונים עברו לאירופה, הפך רוסו לאחד מכוכביה הגדולים של הקבוצה.

בעקבות הצלחותיו המרשימות של רוסו במדי מכבי חיפה, לרבות הופעה מרשימה בליגת האלופות בעונת 2002/2003 שכללה נצחונות על מנצ'סטר יונייטד ועל אולימפיאקוס, החליט מאמן קרואטיה דאז, האוסטרי אוטו באריץ' (הזכור לישראלים מהדרכת נבחרת אוסטריה מול הנבחרת הישראלית בעבר), להפתיע כשזימנו אותו למשחקי הנבחרת הקרואטית, על אף העובדה שהוא משחק בליגה הישראלית, הנחשבת לזניחה באירופה. לשיא הקריירה הבינלאומית הגיע רוסו באליפות אירופה בכדורגל של שנת 2004, אז זכה למחמאות רבות על הופעתו בטורניר. לאחר הטורניר הודיע רוסו על פרישה ממשחקים בינלאומיים.

בעונת 2004/2005 היה רוסו מושבת רוב העונה עקב פציעה קשה. למרות זאת זכתה חיפה באליפות הליגה, כאשר את מקומו שך רוסו באגף ימין ממלא גוסטבו בוקולי.

במאי 2005, לאחר 4 עונות מוצלחות ו-3 אליפויות, החליט ג'ובאני רוסו לעזוב את מכבי חיפה. רוסו טען שכסף אינו המניע, למרות שהועלו טענות כאלה. רוסו נפרד מחיפה בעצב רב, כשאמר: "אין כמו מכבי חיפה, אין כמו יענקל'ה שחר ואין כמו אוהדי מכבי חיפה, הלוואי עלי 20 אחוז מהם בעונה הבאה". רוסו חתם במכבי ת"א לשנתיים.

אופי
ג'ובאני רוסו יצר לעצמו תדמית של אדם קליל ומלא הומור, שטותניק המרבה להתבדח ולעולל תעלולים מחוץ למגרש ובכך להעלות את המוראל של הקבוצה בה הוא משחק.

החל מתקופתו במדי הפועל חיפה נהפך רוסו לסלבריטאי ויקיר התקשורת, וזאת הודות לכריזמה שלו מול המצלמות וחזותו המרשימה. אחת מהתבטאויותיו שסייעה ליצור באזז חיובי סביבו וסביב הפועל חיפה הייתה הבטחתו להקיף את אצטדיון קריית אליעזר בתחתוני חוטיני אם הפועל תיקח אליפות - הבטחה שבסוף לא קיים עקב לחץ של המועדון. למרות תדמית הפלייבוי שטיפח בהפועל חיפה, רוסו נשוי למורנה ואב לילד. אופיו מלא ההומור של רוסו וה"סחבקיות" שלו, בנוסף לאהדה הרבה שזכה בכל קבוצה בה שיחק, סייעו לרוסו להשתלב מהר בהווי החברה הישראלית ולהתחבר למנטליות המקומית. החיבוק החם ההדדי בין רוסו לישראל גרמו לרוסו להכריז על רצונו להתאזרח במדינה, ואף לסייע לנבחרת ישראל בכדורגל להעפיל למונדיאל.
בקשת האזרחות
בשנת 2004, לאחר ששהה בארץ כבר 7 שנים, רצה לשחק בנבחרת ישראל. מכיוון שלא היה אזרח ישראלי, פנה למשרד הפנים ולשר הפנים דאז אלי ישי בבקשת אזרחות, אך נתקל בסירוב. רוסו החליט להסכים לשחק בנבחרת קרואטיה, וזאת לאחר שקודם לכן, עקב חוק פיפ"א האוסר על משחק בשתי נבחרות לאומיות שונות, סירב לקחת חלק במשחקיה, דבר שלא היה מאפשר לו לשחק בנבחרת הישראלית בעתיד. ב-2005 פנה רוסו בשנית למשרד הפנים בבקשת אזרחות, וב-5 ביולי 2005 קיבל אזרחות ישראלית.