יהושע 'שייע' גלזר

גלזר, שצורף לנבחרת הלאומית מיד עם הצטרפותו לקבוצת הבוגרים של "מכבי ת"א", הבקיע 18 שערים במסגרת 32 משחקים בינלאומיים בהם שיחק. ממוצע גבוה ביותר שאף כדורגלן ישראלי לא הגיע אליו.

אחד המשחקים הבלתי נשכחים שלו היה נגד נבחרתה של ברית המועצות ב-1956 באצטדיון רמת גן שהסתיים בהפסד 2:1 (משחק הגומלין במוסקבה הסתיים בתבוסה 5:0)

רגע השיא במשחק, שהתקיים באיצטדיון הלאומי ברמת גן לעיני 60000 צופים, היה כשהובקע שערו של השוער הרוסי האגדי לב יאשין בנגיחה אדירה לבין חיבורי הקורות ,והתוצאה הושוותה ל-1:1.

עד היום מרגשת ההקלטה ההיסטורית של השדר הבלתי נשכח נחמיה בן-אברהם מהמשחק. לאחר הבקעת השער של נחום סטלמך קרא בן-אברהם על רקע צהלות הצופים: "אני מעביר את המיקרופון לרשות הקהל...!".

למרות שישראל הפסידה באותו משחק בתוצאה 2:1, נחשבה התוצאה להישג של הנבחרת, המשחק היה מעין דו-קרב בין דוד לגלית. למעשה הייתה נבחרתה של ישראל קרובה ליצור סנסציה על-ידי השוואת התוצאה לקראת סיום המשחק. כשתי דקות לקראת הסיום פרץ "שייע" לכוון השער של יאשין ופתאום נוכח לדעת שהוא ניצב יחיד נגדו ובינו לבין השער מפריד רק השוער. גלזר מרוב התרגשות בעט בעוצמה ישר לידיו של יאשין במקום לכוון לצידי השער. את אנחת האכזבה של הקהל העצום אין לשכוח,

אך גם את דבריו של מרכיב הנבחרת דאז( הייתה פונקציה כזאת אז): "טוב שגלזר החמיץ את השער, אחרת היינו צריכים לראות אותו בנבחרת עוד דור לפחות!". אכן היו כאלה שהפופולריות של גלזר הייתה להם לזרא, בלוריתו המתנפנפת (הסמל המסחרי שלו) והברקותיו על המגרש וליצנותו מחוצה לו, לא חיפו על היותו שחקן עצל מעט שנראה שהיה מחכה רק לקבל את הכדור ולפרוץ לשער.