שלמה שרף

ב־1990 חזר שרף לאמן את מכבי חיפה וזכה עימה בדאבל (אליפות וגביע) של עונת 1990/91. בנוסף לזכיה בדאבל בנה שרף חוליית קישור קטלנית המבוססת על ראובן עטר ושני כשרונות צעירים: אייל ברקוביץ' וטל בנין. למרות הסכסוכים המתוקשרים שהיו בין שרף לברקוביץ' הצעיר, בהמשך נהיו השניים חברים וברקוביץ' נהפך לאחד התומכים הגדולים של שרף.

בעקבות הצלחתו במכבי חיפה מונה שרף כמאמן נבחרת ישראל בכדורגל והדריך אותה בשנים 1992 עד 1999. בתקופתו חלה התקדמות בהופעותיה של הנבחרת באירופה אך היא נכשלה בכל ניסיונותיה להעפיל לטורניר כלשהו, לעיתים תוך תצוגות נפל שהביאו לביקורת קשה על שרף ועל סגנונו האישי.

הישגיו הגדולים היו הנצחון הגדול 2-3 על נבחרת צרפת בכדורגל ב־1993 באצטדיון פארק דה פרנס והנצחון הגדול 0-5 על נבחרת אוסטריה בכדורגל באצטדיון רמת גן ב־1999. בסיום אותה עונה הגיעה הנבחרת למשחקי ההצלבה, אך הפסידה מול דנמרק.

בזיונותיו הגדולים היו ההפסדים לנבחרת קפריסין בכדורגל והתבוסה 5-0 לנבחרת דנמרק בכדורגל במשחקי ההצלבה, שהתפרסמה תודות לפרשת נערות הליווי. בעקבות פרשה זו סיים שרף את עבודה בנבחרת ובמקומו מונה המאמן הדני ריצ'רד מולר נילסן.

אחרי שנח מעט, אימן שרף את מכבי ת"א אך התפטר כעבור 3 משחקים בעקבות סכסוך עם כוכב הקבוצה אבי נימני.

שרף ידוע בישירותו הרבה, ה"דוגריות" שלו, ובאמירות הבוטות שלו - שלעיתים גרמו לו להיקלע לסכסוכים ומריבות רבות. בין השאר הוא הסתכסך עם אברהם גרנט, אלי

אוחנה, אבי רצון ואבי נימני. ידידיו הגדולים היו יצחק שום, גברי לוי ואייל ברקוביץ'.

כיום שרף משמש כפרשן ספורט עבור כלי תקשורת שונים, ביניהם ערוץ הספורט ועיתון ידיעות אחרונות, ומשמש כחבר-פאנל בתוכנית "יציע העיתונות" בערוץ הספורט.

שרף ידוע כאוהד מסור של הפועל כפר סבא ומגיע לרבים ממשחקיה.