גביע דייוויס

ב-3 המהדורות הראשונות של התחרות השתתפו רק נבחרות ארצות הברית והאיים הבריטים. צרפת ובלגיה הצטרפו בשנת 1904 ושנה לאחר מכן גם אוסטרליה. במרוצת השנים גדל מספר המשתתפות וב-1981, כאשר מספר הנבחרות היה למעלה מ-50, הונהג המבנה הנוכחי של בית עולמי ובתים אזוריים המחולקים לכמה דרגות, כאשר ביניהן יש עליות וירידות כמו ב"ליגות" במשחקי כדור קבוצתיים. כיום יש 4 דרגות בבתים האזוריים בנוסף לבית העולמי, ומספר המשתתפות הגיע לשיא של 139 מדינות ב-2001.

מראשיתו של גביע דייוויס ב-1900 עד שנת 1971 נהנתה הנבחרת המנצחת מיתרון גדול על יריבותיה: היא עלתה ישירות לגמר בשנה הבאה ולא הייתה צריכה לשחק בשלבים המוקדמים, וגם קיבלה את הזכות לארח את הגמר. לביתיות יש חשיבות גדולה בגביע דייוויס, מכיוון שהמדינה המארחת זכאית לבחור את סוג המשטח שעליו תתקיים ההתמודדות וגם את סוג הכדורים, ונבחרות נוהגות לנצל את הזכות הזו כדי לשחק על משטח שיקנה להן יתרון על הנבחרת האורחת. לכן אין זה מפתיע שבתקופה זו היו מקרים רבים של מדינות שזכו בגביע מספר שנים ברציפות, כאשר הגדילו לעשות ארצות הברית שזכתה 7 פעמים ברציפות מ-1920 עד 1926, ואחריה צרפת שזכתה 6 פעמים רצופות מ-1927 עד 1932. בתקופה זו רק 4 מדינות - ארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה וצרפת - הצליחו לזכות בגביע.

הסדר זה שונה ב-1972 ומאז צריכה הנבחרת המנצחת לשחק בשלבים המוקדמים, והביתיות מתחלפת לסירוגין בין הנבחרות (מי שאירחה בפעם הקודמת תהיה האורחת בפעם הבאה) או נקבעת בהגרלה. בתקופה זו היו רק 5 מקרים שמדינות הצליחו לזכות בגביע שנתיים ברציפות. האחרונה שעשתה זו הייתה שבדיה בשנת 1998. בתקופה זו של 34 שנים 11 מדינות זכו בגביע (5 מהן רק פעם אחת), וביחד עם התקופה הקודמת מגיע מספר הזוכות עד כה ל-12 (בריטניה לא הצליחה לזכות בגביע מאז 1936). כל מפגש בין 2 נבחרות בגביע דייוויס (למעט בבתים האזוריים 3 ו-4 שבהם מתמודדות מספר נבחרות בטורניר אחד) מורכב מ-5 משחקים הנערכים במשך 3 ימים (בדרך כלל בימים ששי, שבת וראשון): 2 משחקי יחידים המתקיימים ביום הראשון, משחק זוגות ביום השני ו-2 משחקי יחידים נוספים ביום השלישי. נבחרת שמנצחת ב-3 משחקים זוכה במפגש כולו. המתכונת הזו לא השתנתה מאז המפגש הראשון ב-1900.

בגביע דייוויס משחקים בשיטת הטוב מ-5 מערכות, אלא אם הושגה הכרעה במפגש ואז מותר לקצר את המשחקים "המתים" הנותרים לשיטת הטוב מ-3 מערכות. במערכה החמישית לא משחקים שובר שיוויון (לפני 1989 לא שיחקו שובר שיוויון גם ביתר המערכות).

כל מדינה רשאית לרשום למפגש 4 שחקנים ולמנות קפטן. במעמד ההגרלה, הנערכת יום לפני תחילת המשחקים, הקפטן צריך להודיע מי הם 2 השחקנים שישתתפו במשחקי היחידים. בהגרלה נקבע למעשה רק סדר המשחקים ביום הראשון, שבו מתמודדים המדורגים 1 נגד המדורגים 2 בנבחרת היריבה.

במשחק הזוגות ביום השני רשאים לשחק כל 4 השחקנים של הנבחרת, וניתן לשנות את ההרכב עד שעה לפני מועד המשחק. למשחק הזוגות יש חשיבות גדולה במפגשי גביע דייוויס, בעיקר במצב שהתוצאה היא 1:1 לאחר היום הראשון.

ביום השלישי, המדורגים 1 של 2 הנבחרות מתמודדים במשחק הראשון, ואחריהם המדורגים 2 מ-2 הנבחרות, אולם הקפטן רשאי להחליף את השחקנים ששיחקו במשחקי היחידים ביום הראשון ולהציב במקומם שחקנים שלא שיחקו ביחידים. בעבר חילוף כזה היה מותר רק במקרה של פציעה, אפילו אם המשחק היה "מת" (כלומר משחק שנערך לאחר שאחת הנבחרות השיגה 3 נצחונות וניצחה במפגש, ולמשחקים הנותרים אין חשיבות), אבל החוקים כיום מאפשרים לקפטן להחליף את 2 השחקנים ביום השלישי ללא צורך באישור רפואי. אישור כזה עדיין נדרש כדי להחליף שחקנים ביום הראשון.

בגביע דייוויס, בניגוד למשחקי טניס רגילים, מותר (וגם רצוי) לקפטן לשבת ליד השחקנים בהפסקות שבין משחקונים ולהדריך אותם.